הפוסט הזה התחיל משיחה בין גל מור, יובל דרור, גדי שמשון ואפי פוקס בטוויטר.
כולם דיברו על הפוסט החדש של גל – דגים בזרם, לא קוראים, שטוען (בחלקו, ממש כדאי לקרוא את הפוסט המלא) שמספר האנשים שאתה עוקב אחריהם מגדיל את מספר ערוצי המידע שאתה נחשף אליהם, וגם אם אתה לא מספיק לעקוב אחרי כולם בצורה "אדוקה", עדיין כדאי שתחשף לכמה שיותר מקורות מידע (הרבה פידים ברסס, נעקבים בטוויטר וכו') בגלל שזה יתרום לגיוון ולעומק של הפיד שלך.

בתגובה לפוסט של גל, יובל דרור כתב בבלוג שלו שגם שיחה יכולה להיות סתמית:

"הטענה של גל לפיה "כאשר אתם עוקבים אחר יותר אנשים, הסיכוי כי כאשר תתחברו ברגע נתון "תעלו" על שיחה מעניינת יגדל" שגויה סטטיסטית. ככל שתעקבו אחרי יותר אנשים כך תחשפו את עצמכם ליותר מלל סתום, אווילי, מעיק וחסר ערך מסוג כלשהו. ככל שתעקבו אחר יותר אנשים כך תקשו על עצמכם לדוג מתוך המלל האינסופי את אותם שמונה וקצת אחוזים של מלל שיש בו איזשהו ערך".

קצת אח"כ חנן כהן צייץ שגל מור ויובל דרור טועים, בטענה שאין קשר בין מספר האנשים שעוקבים אחריהם בטוויטר והתועלת מהשירות.
חנן טוען שאם תעשה אגריגציה לערוצים השונים, ותסנן אותה מראש (לדוגמא: סינון של כל הטוויטים שמכילים קישור והצבתם בתוך ערוץ רסס, מתוך הנחה שהם בהכרך יותר מעניינים) תוכל לעקוב אחרי פחות אנשים, ועדיין להחשף לכל המידע החשוב שאתה צריך.

עד כאן ההקדמה ומכאן לפואנטה עצמה

אני חושב שגם גל וגם חנן צודקים (עם יובל אני לא מסכים, אבל זאת לא הנקודה).
אבל מצד שני, חנן בטוח מפספס משהו חשוב – סליחה על היומרנות, אבל אולי הכי חשוב בכל הדיון הזה.
זה נכון שאתה יכול לסנן את השיחה שמסביבך עד שתגיע רק לדברים המעניינים שבה, אבל אני חושב ש14 המילים הראשונות במשפט שלי הן מילים שלא ממש משתלבות במדיה החברתית.
השיחה הזאת שמתנהלת סביבנו, היא ערוץ המידע העיקרי שלנו, ולא רק המידע שעובר בתוכה.

בכל מדיה שהכרנו עד היום, המידע שצרכנו התקיים בזכות עצמו – הכתבה המרכזית ב7 ימים הייתה שיחת היום בX פינות קפה ביום ראשון בבוקר. הסטטיסטיקה הזאת השתנתה משבוע לשבוע בהתאם לנושא הכתבה (הכתבה על גלעד שליט 'זכתה' ביותר רייטינג ממה שהכתבה הממוחזרת על בלדרי הסמים הקטינים בלוד קיבלה), אבל באופן כללי הסטטיסטיקה הייתה קבועה.
המדיה החברתית שינתה את כללי המשחק במובן הזה.
נכון שגם המדיה הזאת מושפעת ממדורת השבט, אבל לכל אחד יש את הזוויות שלו עליה, ובהתאם לזווית הזאת הוא יצליח לעורר עניין בקהילה שלו, ומשם בקהילות אחרות בהתאם ל'ריץ' (reach) שנוצר במעגל בו הוא משפיע בצורה הכי חזקה.

גל ציין בפוסט שלו את אחד הדברים החשובים ביותר בהבנה של המדיה החברתית.

לפעמים יותר הוא באמת יותר. טוויטר, פייסבוק ובהדרגה גם קוראי RSS כמו גוגל רידר אינם "עיתונים" אלא ערוצי שיחות. ככל שתפתחו את הברז יותר ותעקבו אחר יותר אנשים, כך השיחות אליהן תיחשפו יהיו מגוונות ומעניינות יותר. כאשר אתם עוקבים אחר יותר אנשים, הסיכוי כי כאשר תתחברו ברגע נתון "תעלו" על שיחה מעניינת יגדל וכך תפרצו את המעגל הקרוב (והסגור לעתים קרובות) של המיליה הטבעי. צריך להפסיק לחשוש מפני מה שמפספסים ולחשוב על מה שעשויים להרוויח. איך בכל זאת אפשר להימנע מהצפה? לאחר שפותחים את הזרם רחב, חשוב להשתמש בכלים קיימים כדי לסנן מתוכו את הקישורים והשיחות המעניינות שיופיעו בעדיפות ראשונה לקריאה.

הדגשתי בעצמי את החלק הרלוונטי – המדיה החברתית בנויה מאין ספור מעגלים חברתיים, שהם מרחבים וירטואלים סגורים, בהם המידע זז עד שהוא קורס לתוך עצמו (או לתוך המעגל החברתי). שוקי גלילי כתב את זה יפה:

מי שלא עסק מעולם בתחום, עלול להאמין שכל העסק הוא באמת "ויראלי" ושההתפשטות של מסר שיווקי בתוך מדיום חברתי היא אקספוננציאלית (היא לא – היא פונקציה מתכנסת). לא נורא, ב-99' היו אנשים ששילמו כסף על רעיונות מופרכים יותר.

המעגל החברתי מורכב מהאנשים אחריהם אנחנו עוקבים/חברים שלהם בפייסבוק/מנויים ברסס/וואט אבר – אלה האנשים שאנחנו נחשפים לשצף המידע שלהם.

הקהילות שלנו מורכבות מהאנשים שאנחנו מושפעים מהם באופן יומיומי (החברים הקרובים – מעגל ההשפעה), ומאלו שאנחנו מושפעים מהם על בסיס תחום עניין משותף (מעגל ההתעניינות). (הסבר מפורט יותר בבעיית ההפצה).
כשמישהו כותב על נושא מעניין, תחילת השיחה נוצרת בקהילה שלו, ומטבע הדברים השיחה תעסוק בדיעה של הכותב לא פחות מהעיסוק בתוכן – לפעמים דעתו של הכותב היא זאת שיוצרת באז סביב תוכן מסויים, שלאו דווקא היה עובד בלי הקשר לכותב הספציפי.
אני חושב שאם נרכז לעצמנו רק את המידע הכי מעניין והכי רלוונטי שאנשים משתפים ברשת, נאבד חלק גדול מהקונטקסט שלו, ומשם שנאבד חלק מהמשמעות הכוללת שלו לגבי המרחב הוירטואלי שבו הוא חי – כל זה משול לנסיון לתפוס דגים בנחל בלי לבחון את הכיוון של הזרם – זה אולי אפשרי אם נצליח להתקין רשת שתסנן את כל המים שעוברים בנחל בצורה רציפה, אבל כל זמן שאנחנו "דגים את המידע שלנו עם חכה", אנחנו חייבים להיות קשובים לדרך ולעוצמה בה הנחל זורם בכל יום מחדש כדי להבין אותו באמת.